<h1>פסקי שכל טוב סימן י'</h1>
<h2>דף עו:</h2>
ואילו אבר המדולדל בבהמה חיה ועוף ושחט לבהמה (כי), אם יכול האבר להעלות ארוכה שחיטתו מטהרתו ואם לאו אין שחיטתו מטהרתו, דקיימא לן בהא כרב דאמר למעלה מארכובה אם רוב בשר קיים הבהמה והאבר מותר, שהרי יכול להעלות ארוכה, שהבהמה מתקיימת. ואם אין (ברוב) [הרוב] קיים זה וזה אסור, שאין הבהמה מתקיימת. ואם [נשבר למטה מארכובה אפי'] אין רוב בשר קיים, הבהמה מותרת משום שאפילו נופל האבר ההוא אין הבהמה מתה בכך, והאבר אינו מעלה ארוכה ונופל, לפיכך אסור משום אבר מן החי. ואל תתמה, שהרי חותכה מכאן ומתה מכאן וחיה, שנאמר [תהלים ל"ט] טפחות נתת ימי.
<h2>דף קא:</h2>
ת"ר אבר מן החי נוהג בבהמה ובחיה ובעוף, בין טמאין בין טהורין. אסורין לבני נח. וישראל אינן מוזהרין אלא על הטהורים. ואם נתלש מן החי קודם שחיטה, אע"פ ששחטה קודם תלישתו [אסור] ואין שחיטה מטהרתו. ושיעורו בכזית ללקות עליו ישראל. ואפילו להאכילו אסור דתניא [פסחים כ"ב ע"ב] רבי נתן אומר מנין שלא יושיט כוס [יין] לנזיר ואבר מן החי לבני נח שנאמר [ויקרא י"ט] ולפני עור לא תתן מכשול. ומנלן דאיתסר לבני נח שנאמר [בראשית ט'] אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו. יכול אף שרצים כמו כן. פירוש יהא אסור להאכילו. ת"ל אך חלק. למעוטי שרצים הוא דאתא. אמר רב הונא אמר קרא בנפשו דמו, מי שיש דמו חלוק מבשרו, יצאו שרצים שאין דמן חלוק מבשרן.
